שלום, אלול שלי.

שלום, אלול.

אני יודעת שאני רק בנאדם ואתה זמן.

אני מעזה וכותבת לך. יש בינינו, ממילא, דו-שיח, כבר שנים.

 

הרי אתה לי ואני לך.

יש בין אנשים לבינך איזו דיפוזיה קסומה.

מצד אחד אני אוהבת אותך מאוד, ומצד שני אתה קצת מלחיץ.

 

זה נראה שאתה בא בסוף גלגל, אבל למעשה אתה התחלה.

אתה מגיע ומתחיל תהליך מופלא שמכריח את מי שמכיר אותך לעשות איזה ריסטרט באישיות.

 

אתה יודע, אנחנו היהודים, לוקחים זמנים ברצינות.

ואין בזה "בלופים".

יהודי אמיתי יודע להשתמש נכון בזמן שלו, בזמנים שבאים עליו, יודע להשתמש בך.

 

יהודי אמיתי מנצל אותך.

יהודי אמיתי פוחד מזמן כמוך.

 

טוב, אתה זמן חשוב.

אתה עוזר, אתה שדה, אתה חיפוש, אתה נגיש.

 

בקלות אפשר להתעלם ממך.

אני מכירה אנשים שממשיכים את חייהם כאילו אתה לא פה.

 

חלק בורחים ממך, כי יש בך משהו מחייב,

חלק לא ממש יודעים מה לעשות איתך,

חלק ידעו פעם ועכשיו התעייפו,

חלק חושבים שאתה לא רואה אותם,

חלק עסוקים.

 

אבל אתה זמן.

ואתה חולף על כולם.

והיפה הוא שאתה אף פעם לא חוזר, זמן, בטח לא באותה מתכונת.

אם לא תופסים אותך,

מפספסים.

 

אני מסתכלת באלבום שלי.

אלבום האלול שלי.

ההוא מפעם.

עם הספירלה המוזהבת והדפים הדביקים שמכסה אותם דף שקוף מרשרש ששומר על התמונות.

תמיד חלקן, עם השנים, מתנתקות מהדבק ונושרות,

אבל זה חלק מהשיק של האלבומים הישנים האלה,

הרי עוד מעט יחקו אותם עם כאלה חדשים שינסו להיראות וינטאז’ כמוהם.

 

אני מדפדפת באלבומים שלי ומתבוננת בתמונות שלי איתך - אלול.

ורואה.

הנה אנחנו כשהייתי קטנה,

הייתי מציירת אותך כמו שהמורה בתיה אמרה, שופר בטושים חומים עבים,

לידך היא אמרה לצייר מאזניים.

תמיד הם היו יוצאים לי עקומים.

 

הו, הנה בתמונה הזו כבר גדלנו.

אני מתחילה להבין מה זה העם הזה, מי זו הנשמה הזו, שאפשר להשתמש בה באופן מושכל.

איזה מצחיק, תראה, כשאני גדלה במחשבה,

גם אתה גדל, אני עושה לך יותר מקום. בתמונה, אלול, תראה.

תראה את התמונה הזו, וואי, פה אני ממש מבינה את הכוח שלך, אלול.

את כוח הקרבה, את כוח האמונה, נראה לי שאני משתנה.

 

הו, והנה כאן כבר אנחנו משפחה,

נולד יהודה, אתה יודע איך היית דומיננטי בשנים האלה כאן?

 

הו, והנה בשנה הזו, איך כשהגעת, כבר בראש חודש,

לא הפסקתי לקרוא את עלי שור של המשגיח רבי שלמה וולבה.

 

הו, והנה כאן, לא עזבתי את שפתי חיים של הגה”צ רבי חיים פרידלנדר.

לא את הכל הבנתי כמובן, אתה לא כועס אני מקווה, נתת לי להרגיש שאני מבינה.

שאני בדרך הנכונה.

 

הו, את התמונה מהשנה הזו, אני מעבירה מהר,

הייתי שם כל כך עסוקה שממש לא השקעתי בך.

אל תזכור לי אותה.

 

תראה אותנו כאן, השנה?

אלבום דיגיטלי, עומדים תחת החופה.

תיכף נהיה בעזרת השם סבא וסבתא.

 

אתה יודע, כל התמונות האלה?

אני מבינה עכשיו שאתה תמיד אוהב אותי, זמן של תשובה, אתה פשוט חיכית לי שאשתמש בך.

אתה מחכה לכולנו.

לא מכריח.

לא כופה את עצמך.

 

אתה יודע איזו עוצמה יש בך,

אתה נותן ממנה בשפע לכולם.

אנחנו רק צריכים לקחת, חינם.

 

אנחנו גדלים ומזדקנים,

אבל אתה בא כל שנה עם הכוחות שלך,

החדשים.

 

תדע לך, אלול, וזה בינינו,

כמה שאפשר להתרגל למצוות, לשבת, לכיסוי ראש,

אליך אני אף פעם לא מתרגלת.

 

אני כל שנה מתלהבת ממך כאילו זו הפעם הראשונה.

כאילו ילדה שישבה וחיכתה והנה אלול בא.

 

אף אחד לא יצליח להוריד לי את האור ממך.

אתה עוצמה של אמת, אתה עוצמה של הלב. אתה שמחה. אתה התרגשות.

כל שנה אני מחכה לך. ואתה בא.

אף פעם לא אכזבת.

 

ברוך הבא, אלול.

תן לי רק קריאת כיוון

ואני מתחילה בעבודה.

למעשה כבר התחלתי.

איך אני בינתיים?

 

 

תודה

לאפרת ברזל

על הדברים המרגשים

והמעוררים

תגובות


סימוני אהבתי: 48

S-T LEVI

האמת, עד השנה שעברה,
אלול היה חודש קשה
מכביד
וכבד

בשנה שעברה, בזכות הקורונה והשהות הממושכת בבית, היה לי זמן להיות עם עצמי.
והעצמי הזה שינה לי את ההסתכלות על הימים האלו.
אלול? זו מתנה.
נכון, זו מתנה מחייבת, אבל זו מתנה שווה!
גם תכשיט זהב עם יהלומים זו מתנה מחייבת.
ככל שהמתנה גדולה יותר, היא מחייבת התבוננות ושמירה.

אלול זו זכות ענקית.
זכות לעצירה ולהתבוננות
זכות לבדיקת האני האמיתי שלי
בלי השוואות לאחרים, בלי מוסכמות חברתיות.
פשוט
אני

מאחלת לכל אחת מכן,
שתזכה להגיע לנקודה הפנימית הזו
כי זו נקודת האמת.
ובאמת הזו יש רק טוב!

שנה טובה ומבורכת