פינת טעינה

חברה יקרה מאוד

בין קרצוף לשפשוף,

ובין חדר לסדר.

בין קניה לעשיה,

ובין מתח לפסח.

 

זה הזמן שלך

לעצור

להיטען

ולהמשיך בעבודות עם אנרגיה מחודשת.

 

בשבוע זה, השבוע האחרון לפני התקדש החג

נביא כאן, מידי יום, כמה מילות חיזוק מגדולי ישראל.

תגובות

משמעות גדולה יש לכל אותם החומרות והדקדוקים

שנוהגים ישראל לגבי ניקוי הבית והכלים לקראת פסח.

מעוררים הם זכויות גדולות לישראל ומבטלים את כל מחשבותיהם הרעות של שונאי ישראל.

 

רבי לוי יצחק מברדיטשוב ז”ל משהיה רואה בערבי פסחים

נשים עוסקות בניקוי והכשרת הבית והכלים,

תוך גירוד, קירצוף, שטיפה ורחיצה,

היה אומר כדרך שאומרים בשעת תקיעת שופר בראש השנה:

"יהי רצון שאלו המלאכים היוצאים מן קשר”ק 

קירצוף, שטיפה, רחיצה, קירוד (פעולת ניקיון באידיש)

יעלו לפני כסא כבודך וימליצו טוב בעדנו...”

לומדים מכאן, שכל ההכנות הללו יוצרות מלאכים מליצי יושר לישראל..

 

 

ועוד - 

נקיון הבית מקביל לעבודת הכהן הגדול,

ורמז לכך מהפסוק "ועבדתם את העבודה הזאת בחודש הזה" –

שניקיון הבית מן החמץ דומה לעבודתו של הכהן הגדול ביום הכיפורים,

כיוון ששם נאמר: "את העבודה הזאת", וכאן נאמר: "בזאת יבוא אהרן אל הקודש",

ללמדנו, שקרצוף הבית בחודש הזה דומה לעבודת כהן גדול ביום הכיפורים.

מובא בשם רבי שמחה בונים מפשיסחא זי"ע,

שאמנם, בכל המצוות לא ראוי להרבות בחומרות יותר מדי,

אולם בהלכות פסח כדאי להחמיר,

כיון שכל חומרא וחומרא הן "כתכשיטים לכלה".

הרבי מפשיסחא מוסיף ואומר כי 

"דבר פשוט הוא שצריך לעשותן בשמחה וברוגע

ולא מתוך עיצבון וכעס חלילה".

 

 

ובהקשר לכך מדגיש המשפיע הרב אלימלך בידרמן שליט"א, 

את חשיבות ההכנות לפסח מתוך שמחה,

וכה דבריו:

"מאוד צריך להשגיח ולהיזהר מאוד שכל עבודת הקודש

של ניקיון הבית מחמץ תיעשה מתוך שמחה וחדווה,

ולא חלילה מתוך כעס ועצב,

רק ישיש וישמח בזכות גדולה זו שנפלה בחלקו,

לעשות נחת רוח לבורא יתברך שמו,

ולבער את הרע מקרבו".

 

דמותו של הגה"צ רבי אריה לוין זיע"א מתמזגת עם קימורי האבן של 'משכנות' עם זריחה.

חיוכו הקבוע כבר רוחץ את האדרה בטל תחיה.

מאחת הסמטאות מצטייר לפתע אוצר בלום: יהודי!

יהודי ממש במלוא קומתו.

מטאטא ענק בידו האחת, יעה בשניה, והוא מנקה בהם את פסולת הסמטאות בשולי המדרכה.

 

יהודי עם מטאטא, אין ערוך לו בשעת בוקר, כשליבו של רבי אריה לוין עולה על גדותיו.

הוא נעצר, מתבונן בעיניים נוהרות ב'מציאה' הנפלאה וקולו מתנגן ברוך: "צפרא טבא, רבי יהודי".

 

יעקב חזיזה, פועל נקיון בירושלים, הדחיק במבוכה את כף האשפה אחורנית,

שלא תטנף את החיוך המאיר.

המטאטא המזדקר נראה כחילול הקודש.

הוא מקנח בבהילות את ידו ומטה את ראשו ביראת הרוממות. "בוקר טוב כבוד הרב".

 

רבי אריה מתקרב, ביד אחת הוא מחבק את כתפו של הפועל ובשניה הוא מלטף את המטאטא 'הנאשם'.

מלטף בהתפעלות ואומר ברגש גדול:

"יודע אתה, מקנא אני בך כל-כך. איזו זכות עצומה.

בוקר בוקר אתה עושה את ירושלים יפה יותר, נקיה יותר. ירושלים עיר האלוקים…"

 

מבוכה גדולה ממלאת את ליבו של הפועל.

משהו לא מסתדר.

הזבל הנערם ליד החכם המלטף, החיוך המאיר, המטאטא המגושם מול טוהר הפנים.

 

"כבוד הרב", הוא מנסה להבין.

"אתם עוסקים בתורה בבית המדרש, תורת ד'. ואני, מה? זבל, זבל, זבל.

אמנם בני בָּרוּך שוקד גם הוא על התורה בישיבה, ואני כאן בזבל כדי לפרנס אותו".

 

רבי אריה לוין נחרד חרדה אמיתית.

"חלילה וחס. חלילה. אסור כך לדבר.

איזו זכות נפלאה הופקדה בידכם, לטהר את שווקיה של עיר האלוקים,

שיהיה ליהודים נעים יותר!

להאיר את עולמו של הקדוש ברוך הוא טרם אור היום,

ועוד בכדי שתוכל לסייע בעד בנך שעמל יומם וליל על התורה!

היה ברוך ומבורך"…

 

עשרים שנה אחר כך, כשיעקב סיפר את הסיפור הזה, הוסיף את לב העניין:

"לראשונה בחיי הרגשתי אז את עצמי נסיך,

ואת המטאטא המגושם ראיתי כשרביט מלוכה – כְּלִי יוצר להמליך את בני ברוך בממלכת התורה".

 

 

מסר עצום לומדות אנו מהסיפור,

הזוכות יום יום, ובמיוחד בימים אלו, לנקות את הבית,

שיהיה מוכן וראוי לקבל את חג החירות,

שיהיה מקום מתאים ונעים לגידול ילדים לומדי תורה,

שיהיה מקום שיאיר את עולמו של הקדוש ברוך הוא ביום ובלילה

אשרינו!

בערב פסח נכנס חסיד אל ה"שפת אמת" ושטח בפניו את צרותיו.

יעץ לו הרב: "במהלך כל יום בחג הפסח קוראים את ההלל,

תכוון בפסוק 'אנא ה'' והכל בעזרת ה' יסתדר לך".

שמח החסיד אך לא היה ברור לו באיזה אנא ה' עליו לכוון.

 

 

כיוון בדבקות ב"אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא".

אך ישועות לא "נקשו" על פתח ביתו.

 

 

החליט לכוון בפסוק "אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָּא"

וגם זה לא עזר...

 

 

חזר החסיד אל הרב ואמר:

"כבוד הרב, כיוונתי וזה לא עזר!"

 

שאל אותו הרב:

"איך יתכן? ספר לי מה עשית".

 

סיפר לו החסיד שכיוון ב"אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָּא".

 

השיב הרב בחיוך:

"כוונתי הייתה שתכוון ב'אָנָּה ה' כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ אֲ‍נִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי' (תהילים קטז', טז').

אדם שמרגיש שהוא עבד של השם יתברך יש לו ישועה..."

 

במקרה שאדם עושה את עצמו עבדו של המלך,

המלך משפיע עליו את הנצרך והזקוק לו.

 

ישנם שני סוגי עבדים - אחד שנשבה כעת - הוא יחפש כל הזמן איך לברוח.

לעומתו אחד שאביו היה עבד וכן אבי אביו הוא לא ינסה לברוח - טוב לו...

 

אמר דוד המלך: "אֲ‍נִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ" - אני עבד וגם אמא שלי,

לכן, תפתח את המוסרות שלי - את הדברים שמייסרים אותי...

 

אם כל אחד מאיתנו ירגיש שהוא עבד והקב”ה הוא אדון שלו,

הרי שהאדון ידאג לו לכל מה שהוא צריך... יפתח לו את ה"מוסרות", את הדברים המייסרים אותו,

ויגשים לו את משאלות ליבו לטובה.

 

יש מנהג אותו כולנו נוהגים בלילה הקדוש - ליל הסדר,

אנו פותחים את הדלת לאליהו הנביא זכור לטוב.

 

והשאלה גדולה,

וכי אליהו הנביא לא יכול להיכנס לסלון שלנו דרך החלון, דרך הקיר, או בכל דרך אחרת?

האם אנו צריכים לפתוח את דלת ביתנו בשביל "לאפשר" לו, כביכול, להיכנס?

 

 

הסבר על כך מובא בספר "נפש חיה" – הרב שמשון פינקוס זצ"ל:

אין הכוונה לפתוח את דלת הבית אלא את "דלתות הלב",

כי בלילה הקדוש הזה מי שיפתח את דלתות ליבו,

יזכה להכניס שם את אליהו זכור לטוב…

 

 

הקב"ה יעזור שנזכה לפתוח את ליבנו בלילה המרומם הזה

כדי לקלוט לתוכנו את אליהו, שיבשר טוב

ונזכה לביאת משיח צדקנו במהרה בימינו

אמן