מרבים :)

בית.

ילדים.

עבודה.

משפחה.

הכל יחד.

 

והנה, הגיע חודש אדר,

מחזיר אותנו לחודש אדר בשנה שעברה,

בו הקורונה הגיעה לביקור ראשון....

 

עברנו מאז הרבה.

כל אחת באופן אישי, משפחתי וסביבתי.

בידודים. מאומתים. מחלימים....

 

בערב שבת, כשניגוני ראש חודש, התנגנו ברקע עם שירי השבת,

שמעתי את השיר המוכר "מש, מש, משכנכס אדר..."

עלה בי הרהור שהשאיר לי הרבה חומר למחשבה.

לא כתוב "משנכנס אדר מתרבה השמחה, אלא מרבים בשמחה"

 

זו מחוייבות שלנו להרבות.

זו משימה.

זו משימה שתצמיח אותנו גבוה,

כשבהמשך נקודת עלייה נוספת –

ליל הסדר, חג הפסח,

ספירת העומר,

והשיא בחג השבועות – זמן מתן תורה.

 

 

לא תמיד המשימה קלה.

בערב שבת, עברה מתחת הבית שלי מכונית גדולה עם אורות מנצנצים ושירי חודש אדר וחג הפורים בווליום שלא איפשר שלא לשמוע.

והיה לי קשה עם זה.

אנחנו בעיצומה של הקורונה בבית,

מתחילים עכשיו שבוע רביעי עם מאומתים, חולים, חסרי תיאבון,

ואחד מבני הבית אחרי אישפוז במחלקת קורנה, עם חמצן וכו',

וממש לא התחברתי למוזיקה.

היא הכבידה עלי.

 

 

ואז הגיעה ההארה.

מי אמר שלבעל הרכב הזה שמסתובב בחוצות העיר, הכל שמח?

והוא נוסע.

ומשמח.

ועל ידי זה מגיע בעצמו לשמחה.

והשמחה הזו תגביה אותו גבוה,

שהרי אין "אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה".

 

 

אנחנו צריכות לעשות מעשים, שיגרמו לנו לשמחה,

כמו שכתוב במקורות שבמהלך חודש זה נהוג לערוך אירועים מיוחדים על מנת להרבות שמחה.

 

וכשהשמחה תיגע, היא תשפיע עלינו בחומר וברוח.

ואז נזכה לשפע "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אורָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשׂון וִיקָר. כֵּן תִּהְיֶה לָנוּ:"

 

והלוואי שנזכה.

 

 

זה המקום שלך לשמח אותנו,

לשמוח איתנו

לגרום לכולנו

לעלות

להתרומם

ולהגיע גבוה.

 

טיפים. רעיונות. עיצות. אמרות משמחת

כאן :)

 

 

מחכה לך

בשמחה רבה

נחמה בכרך

תגובות

הרגלתי את עצמי, כל ערב, לפני שאני הולכת לישון
לחפש לפחות 2 דברים טובים שהיו במהלך היום
ופשוט לשמוח עם זה, ולהודות להשם.
זה נותן המון שמחה. הקימה בבוקר נראית ומרגישה אחרת.
תנסו...


סימוני אהבתי: 27

פערי

למדתי לשמוח מדברים קטנים
הצלחתי לעבוד שעה בריכוז? תודה
הצלחתי לצאת מהעבודה בזמן? תודה
הצלחתי להגיש את הפרוייקט מוקדם מהצפוי? תודה
הילדים הלכו לישון רגועים? תודה
לא לחכות למשהוא ענק שיגרום שמחה, כי מה יהיה עד אז??


סימוני אהבתי: 18

רינה

מאז שיצאתי לחלת שלא נגמר...
למדתי לעשות לעצמי זמנים של שמחה.
כמה דקות ביום של ספר טוב. שיחת טלפון עם חברה מהעבר.
מעדן מפנק. יציאה קצרה.
צריך ליצור זמנים כאלו, לא לחכות שהם יגיעו לבד


סימוני אהבתי: 24

רויטל

איזה תובנות חכמות.
אני עברתי עם עצמי תהליך ארוך של הרגלי שמחה.
היה נראה לי לא מתאים לשמוח סתם ככה,
המשכורת... הילדים... הבית... החובות...
לשמוח??!?
למדתי הרבה במקורות שלנו על עניין השמחה, ולאט לאט הלב נפתח
תאמינו לי, החיים שלי עשיו הרבה יותר יפים, יותר נכונים, יותר קרובים לאבא שבשמים
תנסו. לא תפסידו