קורוגע>> הרבנית נוישטט תחי'

בהמשך לדברי ההשקפה הנכונה של הרב רייך שליט"א, שחיזקו את כולנו,

פנינו אל הרבנית נוישטט תחי' בבקשה להעביר מסר של חיזוק במיוחד בימים אלו.

 

והנה הדברים כפי שנאמרו על ידי הרבנית נוישטט תחי'

במיוחד אלייך, חברה יקרה!

 

 

בכל מעבר שיש במהלך החיים, ממצב של חיים בנועם וברוגע, למצב של מעין "רעידת אדמה" כמו שאנחנו מרגישות עכשיו,

כל אחד מחפש לברוח למקום שיש בו יציבות.

 

 

לאן בורחים?

כיהודים מאמינים אנחנו בורחים למי שמרגיש איתנו את המצב.

זה הקב"ה שהוא בעל הכוחות כולם.

 

 

כשאנחנו אומרות דברי אמונה,

אנחנו חייבות לזכור כמה נקודות חשובות:

  1. הקב"ה הוא אבא שלנו

  2. הוא אוהב אותנו

  3. הוא תמיד לטובתינו

  4. כל מעשיו נכונים, כמו שכתוב "מלך אוהב צדקה ומשפט"

 

אל האבא הזה, האוהב, הצודק והעושה לנו תמיד טוב, אליו אנחנו בורחים.

שמו של הקב"ה הוא שם "הויה" משום שהוא "מהווה את ההווה", הוא מחליט בכל רגע מה הכי טוב בשבילנו – הילדים האהובים שלו.

 

 

אנחנו חיים היום במצב של ברירת מחדל, במצב שהתחושה של כולנו היא "אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים".

כיוון שיש לנו אבא בשמים שדואג לנו ומשגיח עלינו, לכאורה היינו אמורות להיות עכשיו רגועות.

 

 

 

אז מה קורה לנו?

הלחץ התמידי, הסטרס שבו אנחנו פועלות, המרוץ בין עבודה, ילדים, בית, ניקיונות לפסח וכו' במיוחד בימים המבולבלים האלו גורם לנו לחוסר סבלנות.

 

 

 

מתי יש לנו לחץ?

כאשר רמת הציפיות שלנו מעצמינו והיכולת שלנו לא צועדים יחד.

במצב שיש לנו מעצמינו ציפיות שאנחנו לא יכולות לממש אותן, הדבר גורם ללחץ.

הלחץ הזה מחליש את יכולת העשייה שלנו ומחליש גם את המערכת החיסונית שלנו.

במצב כזה אנחנו צריכות להשתדל ככל שניתן להרגיע את עצמינו.

 

 

 

מה עושים?

אפשרות ראשונה – להנמיך ציפיות.

אפשרות שניה – להעלות את יכולת העשייה שלנו.

וכמובן שאפשר וכדאי לשלב בין שני הדברים.

 

  • כשנחזק בתוכנו את ההרגשה והידיעה שהקב"ה איתנו, זה יתן לנו כח ויכולת לחזק את העשייה שלנו.
  • בשעת הצורך לדעת לבקש עזרה.
  • לקחת ויטמנים לחיזוק.
  • להירגע דרך תפילה, שירה.
  • להקפיד על שעות שינה הנצרכות לגוף.
  • דרך נוספת וקלה מאוד – נשימות. מעניין מאוד לראות שנגיף הקורונה תוקף את דרכי הנשימה, ודרך אותן דרכי נשימה אנחנו יכולות להרגע. פעולת הנשימה היא פעולה שאנחנו עושות בכל רגע, וכדאי להקפיד בזמן הנשיפה להתנהג כמו שמנפחים בלון. לא לנשום בכוונה בלחץ, אלא לנשום רגיל, ובזמן הוצאת האוויר – הנשיפה, להקפיד להוציא את האוויר עד הסוף. הפעולה הזו מרגיעה מאוד את הגוף ומפחיתה באופן משמעותי את כמות הלחץ שלנו. כל המערכות הפנימיות שלנו נרגעות בפעולה הזו. כדאי לחזור עליה מידי פעם, ובמיוחד במצבי לחץ.

 

 

 

ושוב, בכל זמן של לחץ לבדוק מה הצעד הנכון עבורי כרגע:

להעלות את היכולת?

להנמיך ציפיות?

או אולי לשלב העלאת יכולת והנמכת ציפיות?

 

 

 

ותמיד תמיד להרים את הידיים אל האבא שלנו שבשמים בתפילה.

בברכת חודש טוב והרבה כוחות